הם הגיעו אלי לפני כשנתיים. זוג נחמד, 3 בנות, שניהם בתפקידים בכירים בחברות גדולות, מרוויחים ממש טוב, יש להם 2 דירות (אחת נקנתה כהשקעה) אפס חסכונות. בן הזוג היה ממש נלהב לבוא ולעשות תהליך של שינוי. בת הזוג היתה נלהבת פחות. "אני מוציאה 2000 ש"ח בחודש על בגדים. אם אנחנו באים אליך כדי שתגידי לי לקנות פחות בגדים – אין טעם שאגיע. אני לא אפסיק לקנות בגדים. זה הכיף שלי, אני עובדת בשביל זה ממש קשה". אז שכנעתי אותה להגיע לפגישות ולראות מה עושים כדי לייצר אצלם חיסכון שיהיה לבנות שלהם וגם להגשמת כל מיני חלומות שלהם והם הגיעו ועשו תהליך.
את כל ההקדמה הארוכה הזו אני כותבת כי מאז אני חושבת המון על התפקיד של האופנה בחיינו והמחיר שאנחנו משלמים עבורה.
אני מאוד אוהבת לקנות נעלים איכותיות רק מה, הן בדרך כלל מאוד יקרות. אז מידי פעם אני קונה לעצמי זוג כזה, איכותי ויקר ומגלה שאני נועלת אותו יותר מהאחרים ואומרת לעצמי שזה היה כדאי, שההשקעה השתלמה לי בסופו של דבר.
מה דעתכם על תלבושת אחידה?
לפני כמה חודשים נתקלתי בכתבה על ארט דירקטורית במשרד פרסום יוקרתי בניו יורק, שלובשת מידי יום לעבודה את אותם הבגדים בדיוק. לא שהיא לא מחליפה בגדים, פשוט בארון שלה יש 15 חולצות זהות, מעין מדים שהיא אימצה לעצמה, ושאותם היא לובשת לעבודה. למה בעצם היא עשתה את זה? כי היא הרגישה שהיא מבזבזת זמן יקר על קבלת החלטה יומיומית של מה ללבוש והיא גילתה שבעצם לבישת המדים שלה לעבודה היא השיגה תחושת שליטה טובה יותר על החיים שלה.
אם נחשוב על זה קצת נגלה שיש גברים רבים שאימצו לעצמם מעין מדים: מארק צוקרברג שלובש תמיד טי שירט אפורה, יאיר לפיד שלובש טי שירט שחורה ואפילו ברק אובמה שלובש תמיד אותה חליפה. הם מבינים שהם נראים טוב בבגדים האלה ואין שום סיבה שישנו הרכב מנצח.
אני חייבת לציין שאני מתחברת מאוד לרעיונות לגבי אורח חיים מינימליסטי ומאמצת חלק קטן מהעקרונות הללו לחיים שלי. לפני כל סדנא שאני פותחת או הרצאה חשובה אני שוברת את הראש מה ללבוש וחושבת לעצמי שלו הייתה איזו תלבושת אחידה למצבים אלה המון התלבטויות היו נחסכות ממני ובוודאי הייתי מתעלת את האנרגיה הזו למקומות אחרים טובים יותר.
במסגרת החיטוטים שלי ברשת הגעתי לאתר של project 333 שהסלוגן שלהם אומר "פשטות היא השחור החדש". הרעיון שלהם – אתגר של לבישת 33 פריטים בלבד במשך 3 חודשים (לא כולל הלבשה תחתונה, פיגמות ובגדי ספורט). כל 3 חודשים אפשר להחליף את הפריטים.
מה זה מאפשר לנו? כשיש פחות ממה לבחור, קל יותר להחליט. זה עשוי לחסוך זמן בבוקר להתארגן לעבודה ולהוציא מאיתנו יצירתיות שאולי לא היינו מודעים לה. ומה עוד? ארונות מאווררים יותר והוצאת הכסף, שאנחנו עובדים כל כך קשה על מנת להרוויח אותו, על הדברים החשובים לנו באמת.
מה המצב בארון הבגדים שלכם?
בסדנאות שאני מעבירה אני תמיד שואלת על ארונות הבגדים – איך זה אצלכם? הארונות מתפוצצים מבגדים? יש לכם המון חולצות שנראות אותו דבר? קניתם כי פשוט שכחתם שיש לכם חולצה דומה? התשובות כמעט תמיד זהות – כן הארונות מפוצצים, כן יש לנו בלגאן בארונות, כן יש מלא בגדים שלא לבשנו מזמן, כן יש בגדים חדשים שאף פעם לא לבשנו כי שכחנו שקנינו אותם.
אני מקפידה לסדר ארונות לפחות לפני כל עונה ובדרך כלל פעם ב-3 חודשים. זה מסייע בוויכוחים עם המתבגרות האם אין להן מה ללבוש? בדרך כלל לא חסר להן כלום. כשהארון מסודר רואים מה יש ומה חסר ואז קל לעשות סדרי עדיפויות ברכישת ביגוד.
ולסיום אני מצהירה כאן שאני מתכוונת להתחיל את אתגר 33 הפריטים. מישהו מצטרף אלי?
16 תגובות ב פשטות היא השחור החדש
1Pingbacks & Trackbacks ב פשטות היא השחור החדש
-
[…] על פשטות ועל חיים במינימליזם. אתם יכולים לקרוא אותו כאן. טוב לגלות שלא שיניתי את דעתי, עדיין מאמינה שפחות חפצים […]
מיכל
9 באוגוסט 2015 11:53 (9 שנים לפני)מעולה, 33 פרטים? אני כבר שנים עם הרבה פחות מזה
איה
9 באוגוסט 2015 12:39 (9 שנים לפני)מיכל אני שמחה לשמוע. איך זה עובד בשבילך? קונה בגדים יקרים יותר? איך את מחליטה מה כן ומה לא?
tamari
9 באוגוסט 2015 13:33 (9 שנים לפני)איה יקרה, המון חומר למחשבה. אני אוהבת בגדים. מודה. אבל קונה מאוד בחוכמה. לא מבזבזת על מותגים יקרים. מעדיפה כמה בייסיק טובים ומדי פעם משהו מיוחד.גם נעל, רק טובה ונוחה. יש לי כאלה כמה טובות וזהו.
בתור אחת שבכל זאת היתה פעם מעצבת אופנה פעילה וחיה עיצוב בנשמתי…אז טיפ נוסף ממני הוא שילובים. גם מ 35 פריטים אפשר להתלבש מדהים אם משלבים עם זה תכשיט או אביזר יפה שכבר משנה את כל המראה. צניעות תחכום וטעם משובח. אם יש את שלושתם….השמיים הם הגבול. והארון לא מתפוצץ.
תודה איה על פוסט נהדר ומעורר מחשבה.
איה
9 באוגוסט 2015 13:35 (9 שנים לפני)תמר יקרה, תודה על התגובה.
אני חושבת על זה המון.
הבנתי כבר שצריך לדעת לעשות שילובים טובים, יש לי עוד הרבה מה ללמוד 🙂
אני בהחלט בכיוון של ללכת על זה ולנסות. אוהבת שהארון שלי לא מפוצץ ואפשר לראות מה יש בתוכו.
יונית
9 באוגוסט 2015 18:31 (9 שנים לפני)אני חושבת שיש לי בארון פחות מ33 פריטים. אני לא מהמתלבשות, בדרך כלל אותם גינסים ואותן שמלות. תמיד מצחיק לראות שאני ב"מדים" שלי…. חסכוני? מאוד!! גם לא שוברת את הראש כל פעם. תודה על הלינקים המענינים, משוגעת על הדברים האלה. אגב, הכי אני מבסוטה – מהתלבושות לגדולה שעולה בכיתה א, פחות שמעטס לקנות לה…
איה
9 באוגוסט 2015 18:55 (9 שנים לפני)יונית, גם אני שמחה שיש בביה"ס היסודי תלבושת אחידה. חבל שבתיכון אין, זה מייצר כל כך הרבה לחץ ובלגאן בכל בוקר.
מדים זה נפלא בעיני, מנקה אותנו ומאפשר לנו להתרכז בדברים החשובים באמת.
איה
11 באוגוסט 2015 7:38 (9 שנים לפני)יוניתוש, מדים הם חסכוניים גם בכסף וגם בזמן. תלבושת אחידה לביה"ס חוסכת גם המון עצבים בבוקר כשהבנות עומדות מול המראה ולא מצליחות להחליט מה ללבוש היום. מה שכן יהיה לך פחות חומר ל"סיבת האיחור היומית" ובכל מקרה זה לא יהיה בגלל הבגדים:)
גלית
10 באוגוסט 2015 15:40 (9 שנים לפני)איה – נושא מעולה , מתחברת מאוד , אחשוב איך ליישם אצלי – ארון מפוצץ שבחודש האחרון הועברה וחולקה חצי מהתכולה . עדין מתלהבת מהאיוורור אבל יש לי עוד המון ללמוד…..
איה
11 באוגוסט 2015 7:39 (9 שנים לפני)גילת תודה! תתחילי בצעדים קטנים, גם להעיף חצי מהתכולה זו התקדמות ענקית.
חגית פונט
10 באוגוסט 2015 17:49 (9 שנים לפני)איה. אני חושבת שזה רעיון מעולה ו״אשן״ עליו הלילה.
מלבד זאת מכיוון שאני קניינית פעילה אני לא שוכחת את מה שאמא שלי תמיד אמרה: כשקונים משהו חדש מוסרים ישן. וככה אני עושה.
אני לא קונה בזול בכלל ונעליים במיוחד.
אהבתי
איה
11 באוגוסט 2015 7:36 (9 שנים לפני)חגית, הכלל של "אחד נכנס (לארון) אחד יוצא" הוא כלל מעולה. ובכלל אני אוהבת לסדר את המדפים, להעיף את מה שלא לובשים ולהנות מארון מסודר יפה, שאפשר לראות מה יש בו. ובעניין הנעליים – גם אני אוהבת נעלים שבדרך כלל עולות יקר.
מיכל אבן
11 באוגוסט 2015 5:36 (9 שנים לפני)היי איה, בעקבות הפוסט הנהדר ומעורר המחשבה שלך, עליתי אתמול לארון שלי, מיינתי ונפרדתי משליש מהחולצות. יש עדיין הרבה מאד עבודה (מכנסיים, שמלות ועוד) אבל זו בהחלט התחלה. כל הכבוד על התובנות החכמות ועל ההנעה לפעולה. בהחלט יכול להיות להיות שהשלב הבא יהיה התגייסות לאתגר ה-33.
יישר כוח!
מיכל
איה
11 באוגוסט 2015 7:34 (9 שנים לפני)מיכל, מחכה שתצטרפי אלי. זה נראה לי הרבה יותר פשוט ממה שזה נראה. אני התחלתי היום!
תמר
11 באוגוסט 2015 5:37 (9 שנים לפני)הוי… זה מה שיש לי להגיד. סיפור חיי. אני כלכך מבינה את הלקוחה שלך. ברווקותי כשפרנסתי את עצמי וטחנתי ימים כלילות בהייטק, הייתי כלכך גאה בבגדים שהייתי קונה. והייתי קונה כ מ ו י ו ת. בכל נסיעת עבודה הייתי חןזרת עם עוד מזוודה. הייתי קונה לא ביוקר ולובשת את הבגדים עונה אחת. ואז בסוף כל עונה מפנה שקים לאחיותיי. ומהן לתרומה. היום אני קונה פחות פריטים אבל יותר איכותיים שמחזיקים לי כמה עונות בכיף. פחות פריטים מאז אבל לא מעט במונחים נורמליים עדיין. בקיצ. מחלה. לגבי כמה חולצות באותו הצבע, יש לי לפחות 15 אפורות ו19 שחורות.. מה לעשות?… מה שכן- אני מסכימה מאוד עם הגישה של אורח חיים מינמליסטי (שחי צמוד לקונספט של רומר) ואני במהלכים תמידיים של ריקון הארונות וקניית פחות דברים לא חיוניים הביתה. טוב, אני יכולה לחפור לך שעות בנושא. בכל מקרה הקונספט נראה לי מאתגר מאוד! ונתת לי רעיון לפוסט. תודה!!!
איה
11 באוגוסט 2015 7:34 (9 שנים לפני)תמר תודה על התגובה, מחכה כבר לקרוא פוסט שלך בעניין. אני ממש נגד חפצים בכמויות. אחר כך צריך לנקות מכולם אבק 🙂