לכבוד החג אולי נצא מעבדות לחירות

כולנו יודעים שפסח הוא חג שמציין את יציאתם של בני ישראל מעבדות במצרים לחרות.
יש משהו קלישאתי באמירה הזו "יציאה מעבדות לחירות", בוודאי בעולם המודרני בו אנחנו חיים, כי בהמון מקרים אנחנו מרגישים משועבדים לכל מיני דברים ולא יודעים בכלל אם אנחנו יכולים להשתחרר מהם.
החיים המהירים, המידע שנגיש לנו בכל מקום ובכל שעה, ההתפתחות הטכנולוגית המואצת הפכו אותנו למשעובדים למיילים, לטלפונים, לחוסר יכולת להגיד "עכשיו אני מתנתק לכמה שעות", לתרבות הצריכה המוגברת, לחשיפה להמון מוצרים שפעם בכלל לא ידענו שהם קיימים ושאנחנו צריכים אותם.

לפני חג החירות אני חייבת לכתוב את שני הסנט שלי בעניין החירות.
לפני 6 שנים החלטתי לצאת לעצמאות הפרטית שלי. החלטתי להתגרש וגם לעזוב מקום עבודה חם, מחבק ומספק, שבו עבדתי מעל 20 שנה.
למה עשיתי את זה? כי הרגשתי משועבדת, הרגשתי שאני פועלת על אוטומט ושאני נובלת לאט לאט, שום דבר כבר לא ריגש אותי או השפיע עלי. הטריד אותי שבהלוויתה של אמא שלי, שנה קודם לכן, לא הצלחתי לבכות, הרגשתי שהכל תקוע אצלי בפנים ולא יוצא החוצה, כי אני צריכה להמשיך ולתפקד ולהראות שהכל בסדר. חייתי המון זמן מתוך "לא נעים לי" ומתוך רצון לרצות את הסביבה שלי, אבל לא חשבתי לרגע מה אני רוצה ומה אני צריכה ואיך, לעזאזל, אני יכולה להשיג את זה.

עברתי כמובן תהליך וברגע שהבנתי שרק אני יכולה לעשות את זה, אף אחד לא יכול לעזור לי כאן, קפצתי למים והפכתי את חיי על פיהם. זה לא היה קל, מאוד מאתגר אפילו, אבל מהרגע שיצאתי לדרך, עם כל המהמורות שעברתי, ידעתי בתוכי שזה הדבר הנכון, שמכאן רק אפשר לצמוח, שאין בכלל אופציה אחרת. אני מרגישה היום שיצאתי לחירות. כבר לא מתרגשת ממה יגידו, בדרך השארתי אנשים שהיו שיפוטיים כלפי, או לא מבינים, או לא מפרגנים – אין להם מקום בחיי.

למדתי שהחפצים אינם חשובים ואני צורכת אותם הרבה פחות, עדיין אוהבת נעליים אבל במידה, עשיתי לעצמי סדרי עדיפויות כדי שהדברים החשובים ביותר (הבנות שלי – ברור, אבל גם אני) יקבלו מענה לפני דברים אחרים. כן, אין לי עוזרת ואני מנקה לבד אבל גיליתי שאני אפילו נהנית לעשות את זה. החלטתי שאני עושה כל מאמץ להיות בצהריים כשהבנות מגיעות מביה"ס בבית, למדתי לעצור ולהגיד לעצמי "עכשיו את צריכה קצת מנוחה".

לכל האנשים שעוברים אצלי תהליך ומגיעים לסדנאות שלי, וגם לכל חבריי אני רוצה לאחל חירות אמיתית – שנלמד כולנו לא להשתעבד להלוואות, ולקניות שלא ממש צריך.
שנדע לעמוד מול כל מיני מוסכמות חברתיות שהפכו מפלצות (מתנות לחברים ולחתונות ולארועים שונים, חגיגות יומולדת לילדינו שהן חסרות כל פרופורציות וגבולות).
שנפגין את האג'נדה החברתית כלכלית שלנו, או סתם צרכנות נבונה, במקומות שאפשר (לא לקנות ברשתות יקרות שמצפצפות עלינו, לא לקנות מוצרים של יצרנים שמייקרים סתם ללא סיבה את מוצריהם וכד').
שנלמד סוף סוף לחיות ממה שיש לנו ולהסתפק בזה.

שיהיה לכולכם חג שמח ונעים. אם תלחצו כאן, תשמעו שיר אביבי ומשמח