הירשמו וקבלו עדכונים ישירות לתיבת המייל שלכם!

זהירות, זהו פוסט קצת פמיניסטי – על נשים והעיסוק שלהן בכסף

על ידי

השבוע האחרון היה גדוש בהתרחשויות שגרמו לי להמון מחשבות בעניין פמיניזם.
זה לא הדבר הראשון שהייתי אומרת על עצמי, שאני פמיניסטית. בטח לא מאלה שהיו שורפות חזיות.

בתיכון – זו רק ההתחלה
כשהלכתי ללמוד בתיכון נרשמתי למגמה ביולוגית. אבל פתאום גיליתי שיש מגמה שלומדים בה רק בנים (ובת אחת). לא יודעת להסביר למה אבל זה לקח בערך שבועיים ועברתי ללמוד במגמת אלקטרוניקה. הכעיס אותי שיש משהו שאומרים שרק בנים יכולים. למדתי שם, זה לא היה קל, סיימתי בגרות טובה מאוד עם 7 יחידות באלקטרוניקה ו-3 יח' חשמל, בימים שטרם למדו מחשבים.

 

צבא2בצבא, ואיך הרמטכ"ל קשור לזה

ואז התגייסתי לצבא. אמא שלי תמיד הזכירה לי שלפני הגיוס אני אמרתי ש"אני לא אכין קפה". אז הלכתי להיות מדריכת תותחנים, ובשלב מסויים הציעו לי לצאת לקורס קצינות, אז התעקשתי לעשות את ההשלמה החיילית של תותחנים, שהייתה ההשלמה הכי ארוכה בצה"ל ועד אז עשו אותה אולי 4 או 5 בנות.
קצינת הח"ן של חיילות השדה אמרה לי שמה פתאום אין סיכוי, אז אני אמרתי אוקי אז תודה אבל לא רוצה ובסופו של דבר יצאתי לקורס, הייתי הבת היחידה, סיימתי את הקורס בהצלחה ושירתתי כמפקדת קורסים בבית הספר של חיל התותחנים בשיבטה.
התמונה כאן היא תמונה שלי ביום סיום הקורס. עמדנו על מגרש המסדרים והרמטכ"ל אז, משה לוי (ז"ל), עבר על פני המסדר, עבר אותי, קלט אותי, חזר אחורה ושאל "מה את עושה פה?" היה מופתע 🙂
כאנקדוטה אספר לכם שביום שיחרורי מהצבא, הגעתי לקצין מיון בבקו"ם שאחראי על השיבוץ למילואים. הוא שאל אותי איזו קצינה אני וכשהשבתי שאני קצינת תותחנים, שעשיתי השלמה חיילית של תותחנים, הוא אמר לי "אין דבר כזה" ונתן לי פטור ממילואים.

מערכת הביטחון, הבית השני שלי
שנים עבדתי במערכת הביטחון. היו לי שם שנים נהדרות ועשיתי תפקידים נפלאים ומאתגרים. זכור לי בעיקר את אחד התפקידים שעשיתי, כשהייתי אמא צעירה. זה היה תפקיד תובעני בו היו מקפיצים אותי בלילות, בשבתות ובחגים. מאוד העריכו אותי ביחידה שבה עבדתי. כי הייתי מקצועית ו"ראש גדול" ועשיתי היטב את התפקידים שהיו מוטלים עלי. רק מה – אני זוכרת מעולה, לפחות כמה הזדמנויות שבהן, אחרי לילה ארוך ללא שינה והמון עבודה, יוצאת הביתה להוציא מהגן את ביתי התינוקת וזוכה לאמירות כמו "מה,לקחת חצי יום חופש?". אני בטוחה שגבר לא היה מקבל אמירה שכזו.
אני צוחקת כל הזמן, שהבנות שלי, כל אחת בדרכה, הן לוחמות צדק, אבל פתאום הבנתי שכל השנים אני לחמתי, בדרכי שלי, על שוויון. שלא יגידו לי שאני לא יכולה כי זה רק מאתגר אותי להוכיח את ההיפך.

אזרחות והחיים החדשים שלי

בחמש וחצי השנים האחרונות מאז פרשתי מהעבודה שלי, הפכתי לעצמאית במשרה מלאה ואני עוסקת בייעוץ לכלכלת המשפחה. החזון המרכזי שלי הוא ללמד את הידע שלי לכל משק בית בישראל אבל אני מאמינה באמונה שלמה שהידע שאני יודעת להעביר, ושלא צריך תואר שני במנהל עסקים כדי לדעת אותו, הוא חובה לכל אישה לדעת.
אני נתקלת בעשרות רבות של משפחות בשנה, שבאים לסדנאות שלי. במרבית המשפחות האלה – האישה מנהלת את משק הבית – כלומר – עושה קניות, מטפלת בילדים ומקבלת את ההחלטות המרכזיות על הוצאת הכסף במשפחה. אבל מה? במרבית המשפחות האלה, האישה משאירה לבעלה לטפל בחשבון הבנק "הוא מתעסק עם הבנק" הן אומרות לי. למה? אולי כי הן חוששות, כי אין להן ידע, אולי כי זה מה שהן ראו בבית, אולי כי הוא לקחת את זה על עצמו אז הן שחררו. יש לזה המון סיבות.
אני מאמינה שהדרך לניפוץ תקרת הזכוכית ולשוויון במשכורות ובכלל, בשוק העבודה בין גברים לנשים יקרה רק לאחר שיותר נשים יחליטו שהן לוקחות את נושא הלימוד על הכסף. בידיהן. זה לא משהו מסובך, זה רק נשמע מפחיד. לא רק זה,  נשים שמבינות בכסף, נמצאות בעמדה שוויונית מול בני הזוג שלהן, ויהיו מוחלשות פחות. גם המסר שהן מעבירות לבנות שלהן הוא ברור וחד – אני אדון לעצמי ויכולה תמיד להסתדר לבד.
ובכלל בעולם בו תוחלת החיים עולה ועולה ונשים חיות יותר מגברים, אסור לחכות לגיל מאוחר כדי להתחיל, בלית ברירה, ללמוד מה עושים עם הכסף.

זה לא מסובך. מה אתן יכולות לעשות?

1. להתחיל לקרוא – יש המון מידע ברשת ובעיתונות הכלכלית. בסוף תגלי שזה גם ממש מעניין אותך.
2.  להירשם לקורס. יש המון קורסים שפונים לקהל הרחב וגם לנשים בלבד. איפה שאת מרגישה יותר בנוח.
3. למצוא יועצת או יועץ אישי, יש המון יועצים לכלכלת המשפחה, מישהי/מישהו שאת מרגישה שיש ביניכם כימיה טובה.

וכמו שאמרה מישהי מהדוברות בכנס כלכלי שבו הייתי ביום שישי האחרון – החלטות מתקבלות כל הזמן ואם את לא בוחרת להשתתף – ההחלטות פשוט מתקבלות בלעדייך.
היית מוכנה שאנשים זרים ינהלו את הכסף שלך ללא שליטתך?

 

 

14 תגובות ב זהירות, זהו פוסט קצת פמיניסטי – על נשים והעיסוק שלהן בכסף

  1. גלית
    9 במאי 2015 17:51 (5 שנים לפני)

    איה – לוחמת לשוויון זכויות- איזה מסע משמעותי בצבא – ועכשיו פרק ב' העצמת נשים . מדהימה ! התמונה ממש מרגשת ! כל הכבוד (לא צריך לשרוף חזיות הן נורא יפות היום)

    הגב
    • איה
      9 במאי 2015 18:00 (5 שנים לפני)

      גלית ואני גם נגד פעילות שהיא כאילו אלימה – שריפת חזיות, הן גם עולות המון, זה לא מסתדר עם חינוך כלכלי לחיסכון 🙂

      הגב
  2. יונית
    9 במאי 2015 17:54 (5 שנים לפני)

    וכמו שאמרה מישהי מהדוברות בכנס כלכלי שבו הייתי ביום שישי האחרון – החלטות מתקבלות כל הזמן ואם את לא בוחרת להשתתף – ההחלטות פשוט מתקבלות בלעדייך. – ציטוט מופלא! פושט חשוב ביותר וסחתיקה על הדרך הצבאית, עוד משהו דומה בינינו.

    הגב
    • איה
      9 במאי 2015 17:59 (5 שנים לפני)

      יונית יקרה – אכן זו היתה אמירה חזקה מעין כמוה ונחקקה אצלי במוח. יש כנראה עוד דברים משותפים, נחשוף אותם לאט לאט – הכימיה היא הרי לא סתם 🙂

      הגב
  3. לאה
    10 במאי 2015 3:18 (5 שנים לפני)

    איה, ללא ספק עשינו כברת דרך אסל עדין יש עוד דרך ארוכה בנושא שיון נשים. פוסט חשוב בעיני כי כל אמירה כזו היא עוד נדבך בדרך וקולנו כנשים חייב להישמע.

    הגב
    • איה
      10 במאי 2015 3:33 (5 שנים לפני)

      תודה לאה יקרה, כן זה ברור לי עכשיו שאנחנו חייבות להשמיע קולינו.

      הגב
  4. אורלי
    10 במאי 2015 5:03 (5 שנים לפני)

    איה – מסכימה על כל משפט שכתבת, כל מילה בסלע! גם אני עברתי את השינוי הזה בשנים האחרונות, ובזכותך!!! ואפילו בן זוגי, שותף להעברת המקל ! היום שנינו מעורבים בכל מה שקשור לכלכלת הבית ולסדר הכספי! את גדולה, מבסוטית מכל פוסט שלך!

    הגב
    • איה
      10 במאי 2015 5:08 (5 שנים לפני)

      אורלי יקרה, חשוב לי כל כך להעביר את המסר הזה. זה לא מיועד רק לנשים שהתגרשו או שחיות לבד. גם נשים שנשואות באושר צריכות להבין ולנהל את הכסף שלהן. תודה!

      הגב
  5. הילה בן יהודה
    10 במאי 2015 5:20 (5 שנים לפני)

    איה המוכשרת והמופלאה! כרגיל חווית הקריאה של הבלוגים שלך היא מכוננת. (גם) מהסיפור האישי שלך אני למדה כמה לא פשוט להיות אישה. כל הזמן אנחנו בסטטוס של "צריכות להוכיח שאנחנו מסוגלות".וגם אני רחוקה מלהיות פמיניסטית . אבל דוגלת בשוויון חלקי (לא כולל חדר לידה..) לרשימת כישורייך הרחבים והמגוונים אני מוסיפה עכשיו את האלקטרוניקה והחשמל, ובתקלת החשמל הבאה בבית- מרימה אלייך טלפון… יישר כוחך . ואני כבר ממתינה בשקיקה לבלוג הבא. מכורה למילותייך.

    9

    הגב
    • איה
      10 במאי 2015 5:39 (5 שנים לפני)

      הילה יקירתי, כרגיל את מצליחה לרגש אותי. חייבת גילוי נאות – עברו המון שנים, תזמיני חשמלאי :).
      נשיקות!

      הגב
  6. מיכל מנור
    12 במאי 2015 13:36 (5 שנים לפני)

    איה, אני מאד מזדהה עם הכתוב בפוסט. אני חושבת שהדבר הכי משמעותי עבורי בפמיניזם זו הזכות שלנו, כנשים, לבחירה חופשית. לבחור באיזו מגמה נלמד, מה יהיה התפקיד שלנו בצבא, האם נישאר בבית אחרי שהילדים נולדו או נחזור לעבודה. אני מאמינה כי כל החלטה כאשר היא נעשית מתוך חופש הבחירה ולא מתוך הגבלות, אילוצים או הכוונות מגדריות היא טובה בעיני.

    הגב
    • איה
      12 במאי 2015 13:39 (5 שנים לפני)

      מיכל ואני מסכימה איתך ממש. הגדרת יפה וטוב את הפמיניזם כמו שאני רואה אותו – בחירה חופשית שמתאימה לרצונות שלנו. תודה!

      הגב
  7. ענת צלניקר
    19 באוגוסט 2015 18:58 (5 שנים לפני)

    מקסים איה. מתחברת ברמה המקצועית לכל מה שכתבת. וברמה האישית – גיליתי שגם את היית במגמת אלקטרוניקה?!?!
    חייבות להיפגש 🙂

    הגב
    • איה
      19 באוגוסט 2015 19:10 (5 שנים לפני)

      ענת, תודה! אשמח להיפגש איתך (אמרתי לאורנה בפגישתינו). מגמת אלקטרוניקה! גם את? מדהים 🙂

      הגב

השאירו תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם. * שדות חובה מסומנים

תגובה *