בימים אלה החלה הקרנתו בארץ של הסרט "הדברים שאני רוצה" שמבוסס על ספרו של גרגואר דלקור הנושא שם זהה.
הסיפור בקצרה מתאר את חייה של ג'וסלין, בעלת חנות סדקית קטנה וכותבת בלוג על עבודות יד, שזוכה בפרס הגדול בלוטו הצרפתי – מעל 18 מליון אירו.
מהרגע הזה היא בוחנת האם הכסף יצליח להעניק לה את הדברים שהיא רוצה.
הסיפור מקסים, גם הסרט והשאלה שהוא בוחן היא באמת שאלה מעמיקה – האם כסף יכול להפוך אותנו למאושרים יותר?
בפברואר השנה עשיתי יום עיון בנושא, יחד עם יונית צוק הבלוגריסטית. יחד בחנו את השאלה מכל מיני נקודות הסתכלות.
אני מאמינה שכסף יכול לעשות לנו את החיים לנוחים יותר. אושר – זה כבר עניין אחר.
מחקרים רבים נעשו על הנושא, עיקרם אומר שבעצם כ-50% מיכולתינו להיות מאושרים היא גנטית (כלומר – יש אנשים שמחים יותר ויש כאלה שבאופן טבעי שמחים פחות), 10% תלוי בנסיבות חיינו (כי מה לעשות – לפעמים קורים לנו דברים קשים – מחלות, מוות של מישהו קרוב, ועוד ועוד) ו-40% מיכולתינו להיות מאושרים תלויים בנו.
אז איך אפשר להפוך למאושרים יותר?
על פי ההמלצות של משרד המדע הבריטי יש 5 פרמטרים שיכולים לעזור לנו לחיות חיים מאושרים יותר:
1. התחברו – לשכנים, לחברים, לקולגות בעבודה, למשפחה שלנו. קשרים חברתיים מפותחים משמחים אותנו ויכולים לסייע לאושר שלנו.
2. היו פעילים – תעשו כושר, תהיו בתנועה, צאו לטיולים. בכלל אומרים שכושר הוא הפרוזק הטוב ביותר. שווה לנסות אותו 🙂
3. גלו סקרנות – לדברים הקטנים שמסביבנו, לחיפושית בבוקר על הצמח בכניסה לבית, להתקדמות של הילדים שלכם בכל מיני תחומים, שימו לב לשינויי העונות, הפנו תשומת לב לדברים הקטנים שקורים לכם מידי יום.
4. המשיכו ללמוד – לא חייבים תואר שני במנהל עסקים, אפשר קורס מקרמה כי הוא משמח אותי, או יוגה או כל דבר אחר שעולה לכם לראש.
5. עשו משהו נחמד למען מישהו אחר – לכו להתנדב במקום שמושך אתכם, העבירו זקנה את הכביש, תגידו תודה למישהו.
כמה מילים מניסיוני הפרטי – אני לא מאמינה שכסף יכול להפוך אותנו למאושרים יותר. אני פוגשת בכל יום בעבודתי אנשים שמאמינים שאם ירוויחו עוד קצת, זה יעשה אותם מאושרים אבל האמת היא שגם אם הם ירוויחו יותר – זה לעולם לא יספק אותם.
תשאלו למה? כי מה שחשוב בעיני הוא ללמוד לנהל נכון את הכסף, להפסיק לחשוש מהניהול שלו.
ובכלל אם נאמץ גישה חיובית שרואה את מה שיש לנו ואת מה שהשגנו עד כה ולא את מה שלא, נהיה שמחים בחלקנו.
ממליצה לכולכם ללכת לראות את הסרט (וגם לקרוא את הספר המקסים), מניחה שזה יעורר בכם שאלות רבות. אשמח לשמוע מה דעתכם – שתפו אותי כאן או בתגובות לפוסט הזה.
עוד על הסרט אתם מוזמנים לקרוא באתר של הסינמטק, כאן.
עינת
23 ביולי 2015 17:44 (9 שנים לפני)איוש, רשימה מעולה. ממש גזור ושמור.
משהו שצריך לנבהל אחריו סוג של מעקב ולברר לעצמנו איפה עומדים.
כל כך קל בדברים האלה לחזור להרגלים הסוררים…
לשמחתי בחלק מהדברים אני ממש בסדר 🙂
איה
23 ביולי 2015 20:01 (9 שנים לפני)עינת יקרה, שמחה שאת בסדר, תמשיכי כך. זה עושה את החיים נעימים יותר 🙂
כרינה ובר
24 ביולי 2015 4:46 (9 שנים לפני)ואני שואלת את עצמי מהו אושר בכלל? האם שמחה? שביעות רצון? התלהבות? חיונית?
אולי זה כל אלו יחד…
איה, אני מסכימה עם כל מילה. מנסיוני, דווקא אנשים שיש להם רווחה כלכלית והם עדיין לא מאושרים, חווים את התסכול הרב ביותר. הם מבינים שזה לא על הכסף.
איה
24 ביולי 2015 6:32 (9 שנים לפני)כרינה יקרה, מהו אושר? זו שאלת מליון הדולר. אבל לי ברור שכסף לא יעשה אותנו מאושרים יותר, אולי יעשה לנו את החיים נוחים יותר.
אושר הוא צירוף של כל מיני רגעים, ועבודה נהדרת, ותשוקה, ואהבה ועשיה
נטע פלג
25 ביולי 2015 21:29 (9 שנים לפני)כרגיל פוסט מרתק, כתוב טוב, ותומך באנשים רבים שזקוקים לזה.
איה
27 ביולי 2015 4:11 (9 שנים לפני)תודה נטע, שמחה תמיד לעזור 🙂
גלית
26 ביולי 2015 7:12 (9 שנים לפני)איה , תודה על התזכורת – יופי של פוסט
איה
27 ביולי 2015 4:11 (9 שנים לפני)תודה גלית, אכן העניין הוא להיזכר כל הזמן להסתכל על הדברים הקטנים…
סיון
27 ביולי 2015 11:46 (9 שנים לפני)איוש..
חייבים להיות פעילים? הקלדה זה גם נחשב?:)
פוסט קצר, קולע ומעולה..אני הולכת להדפיס ולתלות אותו.
תודה
איה
27 ביולי 2015 17:48 (9 שנים לפני)סיוון, הקלדה זה מצויין. תודה על הפידבק
אילת
27 ביולי 2015 14:21 (9 שנים לפני)איה- כל כך נכון… ואני אוסיף שהפוסט שלך הזכיר לי מאמר שקראתי (כמובן שלא זוכרת איפה) בנושא של דברים שאנחנו מתחרטים עליהם. הובא שם מאמר שטען כי אנשים שנמצאים בשלהי חייהם מביעים חרטה רק על זה שלא הגדילו את מעגלי החברים שלהם, וכמעט לעולם לא הביעו חרטה על זה שהם לא הרוויחו יותר.
איה
27 ביולי 2015 17:48 (9 שנים לפני)איילת יקרה, אכן אני תמיד מדברת על זה בהרצאות שלי, אנשים לעולם אינם מתחרטים שעשו מעט מדי כסף. הם מתחרטים על המשפחה והחברים ועל זה שלא טרחו להיות מאושרים.