מי שראה את הכותרת של הפוסט אולי חושב שהשתגעתי.
הרי ידוע שגירושים הם לא עסקה כלכלית מי יודע מה ומרבית הזוגות שהתגרשו מצאו את עצמם חיים ברמת חיים נמוכה מזו שהתרגלו אליה. 2 משכורות שפירנסו בית אחד צריכות, לאחר הגירושים, לפרנס 2 בתים. לא פשוט. אני יודעת.
אני, אופטימית חסרת תקנה מטבעי, מציעה להסתכל על הגירושים מנקודת מבט שונה קצת.
לכל שינוי שנעשה בחיינו יש מחיר אבל יש גם תמורה.
כשאני חושבת על המחיר שנשלם אם נתגרש אני יכולה להצביע על המחיר הכלכלי – ניאלץ לרדת ברמת החיים שלנו, אולי נסבול מבדידות (שזו תחושה לא פשוטה) אבל אני חושבת שהמחיר הכי כבד שכל מי שמתגרש צריך לחשוב עליו ושהוא יעמוד כל הזמן לנגד עיניו הוא מה המחיר שילדיו ישלמו על הפרידה הזו.
לא סתם אני כותבת את זה. אני גרושה כבר כמעט 8 שנים. חייבת להעיד על עצמי שמהרגע הראשון הדבר שהכי הטריד אותי הוא החשש ממה זה יעשה ל-3 בנותי שהיום הן מתבגרות אבל אז היו ממש צעירות.
מהמקום הכי כואב לדאוג שהשריטה תהיה הכי שטחית
החשש הזה גרם לי למחשבה אחת בהירה מאוד בתוך כל התהליך, שהוא הכי קשה שעברתי, שגרם לי להמון המון לילות ללא שינה ולחששות עצומים. המחשבה הזו היתה – אני עושה הכל כדי שהשריטה שהבנות של יחוו תהיה שטחית ככל שאפשר.
מה המשמעות של זה?
1. החלטה שאני לא רבה. על כלום.
2. את הכסף שהיה חילקנו שווה בשווה.
3. הסכמנו מראש על גובה המזונות.
היה לי ברור, כי הרי ידעתי כמה הוא הרוויח, שככל שהמזונות שאני אקבל יהיו גבוהים יותר – כך תנאי המחיה של הבנות שלי כשהן הולכות לאבא שלהן יהיו גרועים יותר. כלומר אם אני אקבל מזונות גבוהים יותר, הוא יוכל לשכור דירה קטנה יותר, פחות נעימה להן, באזור אחר. הוא לא יוכל לקנות להן כלום. חששתי שחווית הילדות שלהן תהיה של מסכנות ושל חוסר ותחושה שאבא אומר להן לא כל הזמן. היה לי חשוב שהן יחיו אחרת.
חיים בנפרד אבל מתואמים ב(כמעט) הכל
וכך היה – מערכת היחסים של הבנות שלי עם אבא שלהן מצוינת. גם לי ולו יש מערכת יחסים טובה מאוד. אנחנו מתואמים ומשתפים אחת את השני בכל מה שקשור לבנות והן נהנות מזה זה בטוח. לפני חודשיים אמרה לי הבוגרת (בת 19.5) בחיוך -"אוף אמא אי אפשר לעשות עליכם מניפולציות של תקני לי, תקנה לי כי הכל אצלכם מתואם".
גירושים לצד שינוי תעסוקתי
סמוך לזמן הפרידה שלנו אני עשיתי שינוי תעסוקתי ענק. פרשתי ממקום עבודה מפנק ובטוח והחלטתי לצאת לדרך עצמאית. לכאורה לא להיט, בטח בשנים הראשונות עד שהעסק גדל ומתייצב. מבחינתי – הזדמנות. מאחר והתחושה היא כי הכל על כתפי, הבנתי 2 דברים:
1 אני חייבת לנהל את הכסף שלי בצורה טובה כדי לא להתרסק.
2. אני מוכרחה לייצר הכנסה מספיקה.
זו הייתה ההזדמנות שלי. אותי זה דרבן, ללמוד, להתפתח, לעשות הכל כדי לייצר הכנסה מספיקה ולשאוף להגדיל אותה.
עצמאות גם בניהול הכסף
מה עוד קרה? מעולם קודם לכן לא התעסקתי בניהול הכסף שלי. זה לא עניין אותי. הרווחתי טוב, כסף נכנס ויצא בלי מחשבה מעמיקה עליו, ללא הבנה על מה אני מוציאה ומבלי שחשבתי על בניית תקציב וסדרי עדיפויות.
פתאום לא הייתה ברירה, לא היה מי שיעשה את זה במקומי. למה זה גרם אצלי? לתחושת שליטה נהדרת, לבניית מערכת של סדרי עדיפויות ברורה ותקציב הדוק שמאפשר לי לחיות בלי לדאוג יותר מדי.
נכון – אני לא נוסעת לחו"ל פעמיים בשנה, גם לא כל שנה. אין לי רכב חדש ומנצנץ אבל יש לי 3 בנות שמחות ומאושרות ואני? אני שמחה בחלקי.
אז כדי שהגירושים שלכם יהיו הזדמנות כלכלית לקבלת שליטה בחיים ובכסף שלכם, הנה כמה טיפים שיעזרו לכם:
1. תתיידדו עם חשבון הבנק שלכם. תבדקו פעם ביומיים שלושה מה קורה שם. אל תאפשרו לעצמכם להיכנס למינוס. זה סוג של כדור שלג – מגדילים מסגרת והמינוס רק הולך וגדל. עם גדילת המינוס מתחילים הלחצים וישנים פחות טוב בלילה ומודאגים יותר. לא מומלץ.
2. את הכסף שקיבלתם מחלוקת הרכוש תסגרו שלא יהיה נזיל בחשבון, למרות שלא תקבלו עליו תשואה. חבל שהוא יתבזבז לפני שהספקת לרכוש דירה.
3. בדקו איזה הטבות מגיעות לכם כחד הוריים – נקודות זיכוי במס (צריך לעדכן את מקום העבודה שלכם), הנחה בארנונה, סיוע בשכר דירה ועוד ועוד. אפשר למצוא הכל באתר של כל זכות.
4. תבדקו שיש לכם ביטוחים חשובים – ביטוח בריאות וביטוח חיים.
5. הגעתם למסקנה שההכנסה שלכם לא מספיקה – יש המון דרכים להגדיל הכנסה, גם לשכירים וגם לעצמאים. אתם יכולים לקרוא על זה כאן.
6. הכי חשוב – תתחילו לתכנן. זה נשמע מעיק ומנג'ס, זו הדרך הטובה והיעילה לחיות בשקט ושלווה כלכליים.
יועצת זוגית אמרה לי פעם אמא מאושרת = ילדים מאושרים. אני לגמרי מסכימה עם זה. הניחו את האגו בצד. וותרו על מלחמות מיותרות. זה יביא שקט ושלווה לחייכם. זה יעזור לכם להיות מאושרים יותר ומי שיהנה מזה הכי הרבה הם הילדים שלכם. שווה נכון?
נויה
6 ביולי 2017 7:30 (3 שנים לפני)שווה. לגמרי שווה. לפחות להתמקד בפרידה כמו שאת מתארת . מכסימום פרידה כזו באמת תצליח להתקיים. יש לבנות שלכם מזל גדול שאת מאירה עבורן את האתגרים של החיים באופן כל כך בהיר ואופטימי. בסופו של יום החיים מזמנים סיטואציות שלא תמיד אפשר לצפות אותן אבל המחשבה והבחירה איך להתנהל איתן היא ברובה עניין של אחריות שלנו וסוג של מנהיגות פנימית . פוסט חזק ותודה שכך שיתפת בפתיחות ובכנות
איה
6 ביולי 2017 14:59 (3 שנים לפני)תודה נויה היקרה. אני חושבת שהשליחות שלי בחיי היא לשכנע אנשים לראות את הדברים ככה ולחסוך לעצמם, לבני זוגם ובעיקר לילדיהם עוגמת נפש רבה.
אמשיך להגיד את הדברים תחת כל עץ רענן (או איפה שיסכימו לשמוע אותי )
טלי סלונים
6 ביולי 2017 7:42 (3 שנים לפני)כל כך נכון ומדויק. רק אחרי הגירושין התקנתי לראשונה בחיי את האפליקציה של הבנק והתחלתי לעקוב ברמה שבועית. בטוחה שיש לי עוד לא מעט לעשות שם אבל הכיוון הוא לגמרי מה שתיארת. תודה איה.
איה
6 ביולי 2017 14:58 (3 שנים לפני)טלי תודה על תגובתך, אין לי ספק שאת בדרך הנכונה. בהצלחה!
א א
6 ביולי 2017 8:11 (3 שנים לפני)הכותרת מוגזמת ועדיין התוכן מעולה. אני גרוש טרי. מקווה שאצליח להתנהל כלכלית נכון ולא להגיע להוצאה לפועל… יחד עם גרושים רבים אחרים.
איה
6 ביולי 2017 14:57 (3 שנים לפני)אורי, אני מזמינה אותך לבוא לשמוע הרצאה שלי ביום חמישי 20/7 בשעה 19:30 בסניף בנק איגוד ברמת השרון, בדיוק בנושא הזה,
וגם מזמינה אותך להתקשר אלי אם אתה מרגיש שאתה צריך עזרה בתכנון טוב יותר.
בהצלחה!
יעל כרמי
6 ביולי 2017 8:19 (3 שנים לפני)איה יקרה, כמי שעברה גירושים לפני כ- 10 שנים, אני יודעת בדיוק על מה את מדברת.
אני נוהגת להציג את התקופה הכלכלית של השנים הראשונות של הגירושים כ'שואה כלכלית'. אוי, כמה שהיה קשה. העצות שלך שוות הרבה והפוסט נהדר.
איה
6 ביולי 2017 14:56 (3 שנים לפני)תודה יעלי. אני רק מקווה שאנשים שעומדים בפני הצומת הזו יעצרו רגע ויוותרו על טעויות שאנחנו עשינו 🙂
נירי
6 ביולי 2017 9:32 (3 שנים לפני)פוסט נהדר איה, בעיקר כי הוא מרגיע אני חושבת. ואהבתי מאוד את מה שכתבת בנושא המזונות, בתחושה שלי כל מי שאני שומעת סביבי תמיד מנסה לצאת עם סכומי מזונות גבוהים בעוד שאין מחשבה על איך זה ישפיע על האבא וכתוצאה מכך על הילדים.
איה
6 ביולי 2017 14:56 (3 שנים לפני)נירי תודה!
אכן ההתחשבות צריכה להיות ל-2 הצדדים – האמא שמבינה כיצד האבא משופע מתשלום המזונות וגם האבא שלעיתים לא כל כך רוצה לשלם ושוכח שהכסף מיועד לילדיו.
ריבי
6 ביולי 2017 9:36 (3 שנים לפני)זה פוסט ממש ממש חשוב! במיוחד כי יש לא מעט זוגות שנשארים בזוגיות די אומללה כי הם סבורים שאין להם יכולת כלכלית להתגרש. אני הייתי משנה את הכותרת של הפוסט-ישבה משהו טיפה מטעה-כי אכן יש בגרושין הזדמנות להיות יותר אחראי כלכלית אבל הנקודה העיקרית לטעמי היא העובדה שאפשר להתגבר על הפחד מלהתגרש בגלל סיבות כלכליות וזה מה שעקרוני פה.
איה
6 ביולי 2017 14:55 (3 שנים לפני)ריבי תודה על תגובתך.
אני חלילה לא מנסה לשכנע אנשים שלא החליטו עדיין לעשות את הצעד. אני חושבת שזה לא יכול לקרות אצל אף אחד, שניה אחת לפני שהוא התבשל והחליט.
אבל בעיני כן, זו הזדמנות כלכלית וגם הזדמנות לעשות כל מיני צעדים שלא היינו עושים, כנראה, בשום דרך אחרת.
TOVA
6 ביולי 2017 9:53 (3 שנים לפני)הכותרת "גרושים הזדמנות כלכלית " הכניסה אותי פנימה .סיקרן אותי איך האנטיתזה הזו עובדת, למרות שאני גרושה כבר מעל ל30 שנה(מנסה לומר שלא בהבט הפרקטי /אישי שלי).
אני חושבת שהראיה האופטימית שלך+ הילדות לפני הכל = המפתח להצלחת המתכון(למרות שגם לטנגו הזה דרושים שניים).
מציאת הפתרונות הטכניים, צמחו מהמשוואה הזו וההסברים שלך מאוד ברורים ונקיים .
פוסט מצויין ותודה
איה
6 ביולי 2017 14:53 (3 שנים לפני)תודה טובה. מסכימה שדרושים שניית לטנגו אבל אולי אם צד אחד מניח רגע את האגו בצד הוא יצליח לרתום צד שני לוחמני יותר והכל ישתנה 🙂
גליה
6 ביולי 2017 10:48 (3 שנים לפני)אהבתי את הכותרת כי היא חיובית, הזדמנות יש בכל צומת בחיים ובכלל תמיד. הפוסט מחזק להתנהלות כלכלית חשובה בכלל ובפרט, באורח חיים מאוזן ובריא חלק הפרנסה צריך להיות בדיוק כפי שאת מתארת אותו. תודה
איה
6 ביולי 2017 14:52 (3 שנים לפני)תודה גליה על תגובתך. בהחלט מסכימה איתך
תמרי סלונים ליבס
6 ביולי 2017 16:11 (3 שנים לפני)איוש יקרה,
הפוסט שלך מעולה, אוהבת תמיד כשאת מספרת עלייך מהפן האישי ואז מוסיפה את הפן המקצועי. כגרושה אני יכולה לומר שרק מי שגרוש יכול להבין את מה שאת כותבת כאן. לחוש את זה בהתנהלות היום יומית.
השנה עשיתי הכרות עם האפליקצייה של בנק לאומי, לא היתה לי ברירה ואני עדיין לומדת להתנהל בכל המיימד הזה שהוא מאוד חדש לי בחיים.
אני מודה, שלא תמיד בא לי לשהות בו. סוג של הדחקה, אבל מצד שני אין לי ממש ברירה.
כנ"ל לגבי כל שאר ההתעסקויות שבנוסף שעליהן דיברת כאן.
אני זוכרת שלפני הגירושין עורכת הדין אמרה לי את יודעת שגירושין זה העסק הכי לא כלכלי שיש.
וזה לא ממש עודד אותי כמובן. בינתיים לשמחתי לא חושבת כך.
אני לומדת, מתרגלת, (גם לבנק), גם לשינויים שחלו בילדים, בי, במשפחה שלנו, בלבד (הזמני), וכמובן שואפת כל בוקר להיות הכי מאושרת שאני יכולה קודם כל למעני ואחר כך למען ילדיי
תודה על הפוסט החשוב הזה!
איה
6 ביולי 2017 23:53 (3 שנים לפני)תמרי חשוב מה שכתבת כאן, שלא תמיד בא לך להיות במקום הזה של ניהול הכסף, הדחקה כזו. מצד שני אין ברירה וזו ההזדמנות בדיוק – להפוך את זה למשהו שהוא לא
מטלה בלתי נסבלת אלא חלק מהשגרה שלך שגם גורם לך לשקט נפשי.
הכי חשוב להיות מאושרת כי גם הילדים יהיו כאלה.
נשיקות
אילת סער
6 ביולי 2017 17:12 (3 שנים לפני)איה פוסט חשוב מאין כמוהו, חבל שרבים מהגרושים/ות שמים את הילדים בחזית (המלחמה) ולא בראש סדר העדיפויות
איה
6 ביולי 2017 23:51 (3 שנים לפני)צודקת אילת. תודה!
סיון קונוולינה
6 ביולי 2017 18:04 (3 שנים לפני)איה, שמחתי כל כך לקרוא את הפוסט הזה, בזכות התוכן ובזכות הרוח שנושבת ממנו. רוח של הוגנות, שפיות וראיית טובת הילדים. שמחה מאוד לשתף אותו בדף של "בחזקת שניים".
ממשיכה לעקוב בהנאה!
איה
6 ביולי 2017 23:51 (3 שנים לפני)תודה סיוון, ריגשת אותי מאוד!
ליאת
6 ביולי 2017 20:23 (3 שנים לפני)פוסט מעולה. אהבתי את הכנות והשיתוף מהחיים שלך ומהניסיון
פוסט שנותן הרבה ערך.
איה
6 ביולי 2017 23:51 (3 שנים לפני)תודה ליאת!
רונה
7 ביולי 2017 7:18 (3 שנים לפני)תותחית שכמוך!!!! אחד מהפוסטים המשובחים שלך… יש לי רעיון לגבי הכותרת… תמשיכי כך… אפשר להתגרש אחרת!!!!!
איה
7 ביולי 2017 10:42 (3 שנים לפני)תודה רונה'לה. סקרנית לגבי הרעיונות שלך 🙂
ענת צלניקר
7 ביולי 2017 20:10 (3 שנים לפני)פוסט מעולה, איה.
מזדהה ומסכימה מאוד עם כל מה שכתבת, גם כבת להורים גרושים, וגם כמי שפוגשת גרושים שעשו החלטות כלכליות גרועות
איה
7 ביולי 2017 20:42 (3 שנים לפני)תודה ענת על תגובתך!