לכבוד ראש השנה קיבלתי במתנה את ספרה החדש, שהוא להיט ורב מכר, של שלי גרוס, בלוגרית אופנה (בעלת הבלוג "המלבישה") ששמו "החיים ומה שלבשתי".
השבוע סוף סוף הגעתי אליו, קראתי אותו כמעט בנשימה עצורה ונהניתי ממנו עד מאוד, זורם, קליל, מצחיק וכיפי.
כחובבת חולצות פסים, לקחתי איתי את התובנה, שמאוד מתאימה לי, לפיה לעולם אין לך מספיק חולצות פסים בארון, וגם גיליתי שם כמה וכמה נושאים שאני מתחברת אליהם מאוד בכלל מהפן המקצועי שלי.
אני מוצאת את עצמי קוראת, נהנית ותוך כדי גם מסמנת לי ציטוטים חשובים מהספר.
כך הגעתי לעמ' 116 בספר שנפתח בשאלה "האם את מחרישת בגדים". וואו איזו שאלה. אני מכירה המון נשים כאלה, שמחרישות בגדים.
לאלה שלא מבינים אסביר עכשיו מה זה מחרישות בגדים – קונים בגד (שבדר"כ לא חייבים בכלל ואם היינו מסתכלות בארון היינו מגלות כמה פריטים ממש דומים לו) במחיר לא זול ועכשיו נשאלת השאלה איך נכניס את השקית הזו הביתה בלי שבן הזוג יראה וישאל כמה זה עלה.
מה עושים? מחכים שהוא לא יהיה בבית, משאירים בתא המטען כמה ימים, מורידים מהפריט כל סימן מזהה שהוא נרכש ממש עכשיו וכשסוף סוף לובשים אותו אומרים שזה פריט ישן שהיה ממש הרבה זמן בארון.
מוכר לכם?
מעבר לרעיון המשעשע שכתוב בצורה משעשעת מאוד בספר, אני מוכרחה להתייחס רגע ברצינות לתופעה הזו – אני מכירה המון נשים שמתנהגות ככה. רובן נשים משכילות שעובדות ומרוויחות יפה ועדיין כשזה מגיע לרכישת בגדים הן לא מסוגלות להיות כנות עד הסוף עם בן הזוג שלהן לגבי כמות הרכישות ומחירן.
יש לי חברה טובה שאומרת לי תמיד בצחוק (שיש בו המון אמת) שהיא תמיד קונה רק במחירי חיסול, כך לפחות היא מספרת לבעלה, ושאם הוא היה מעלה על דעתו כמה באמת עלו המגפים שהיא קנתה רק לאחרונה הוא היה מתפחלץ.
ומכרה אחרת שקונה 3 זוגות נעלים בבת אחת ומכניסה אותן הביתה אחת אחת, בכל כמה ימים, זוג אחר, וכשהיא נועלת אותן וכשבן הזוג שלה אומר לה תתחדשי היא עונה "אתה לא זוכר אותן משנה שעברה?" הוא אף לא זוכר…
ואני שואלת את עצמי אם גם היא וגם בן הזוג שלה משחקים בלהיות בת יענה כי הרי אם רק יעיף מבט קצר בפירוט החיובים של כרטיס האשראי, הוא יראה כמה זה עלה ובכמה תשלומים היא שילמה את זה, ואילו היא יודעת שהוא יכול לעשות את זה אבל נמנע, מכל מיני סיבות, לעשות זאת.
אני מאמינה שכנות בין בני הזוג חייבת להיות גם בתחום הזה ושאם אין כנות כאן, יהיו הרבה בעיות בהמשך. משק בית משותף צריך שיהיו לו מטרות משותפות וכדי להגשימן צריך לקבוע תקציב משותף שכולל בתוכו הכל, גם הוצאות על ביגוד והנעלה.
לפני שבוע כתבתי פוסט על אתגרי הזוגיות המודרנית. עניין הקניות של ביגוד והנעלה הוא נושא רגיש בהמון המון משקי בית, ואתגר משמעותי שיש דרך טובה להתמודד איתו.
ביום חמישי הקרוב, 22/10/15, נדבר על האתגרים האלה בהרצאה מיוחדת שהכנו עבורכם, עם אורנה שפטר (מגשרת ועו"ד) ורחל קליין (מטפלת משפחתית וזוגית) וגם אני כמובן.
איפה?
ב"טד סנטר", רח' טרומפלדור 10 ברמת השרון, בשעה 20:30. עלות: 40 ש"ח. אשמח מאוד לראות אתכם.
לפרטים נוספים את מוזמנים לפנות אלי 050-2878778.
מיכל
20 באוקטובר 2015 9:09 (9 שנים לפני)איה, כתמיד קולעת בול. אהבתי מאוד.
איה
20 באוקטובר 2015 9:15 (9 שנים לפני)מיכל תודה יקירתי. עכשיו תקראי את הספר יש שם כר נרחב לרעיונות 🙂
איתן
20 באוקטובר 2015 12:40 (9 שנים לפני)אהבתי.
במיוחד את המושג "מחרישת בגדים" ..
איה
20 באוקטובר 2015 13:30 (9 שנים לפני)תודה איתן, שמחה שלמדת משהו חדש 🙂
כרינה ובר
21 באוקטובר 2015 6:36 (9 שנים לפני)אוי איה. כמה שאני צחקתי מהפוסט שלך. אני ואמא שלי נהגנו לשים את הבגדים בארון חשמל ואז להוציא את השקיות כשאבי היה הולך לישון. ואני חשבתי שרק אצלנו זה היה ככה….
מסכימה לגמרי עם נושא הכנות בין בני זוג. לא פשוט, אבל סופר חשוב.
איה
21 באוקטובר 2015 6:38 (9 שנים לפני)כרינה יקרה, כל פעם שאני מדברת על הנושא אני מגלה כמה יצירתיות טמונה באנשים בתחום הזה. לפעמים אני חושת לעצמי – לו רק היו מנתבים את היצירתיות הזו לייצור הכנסה נוספת או משהו כזה 🙂
תמרי
21 באוקטובר 2015 15:42 (9 שנים לפני)איה פוסט נהדר.
לא קראתי את הספר…אבל כל מה שתואר כאן מוכר לי מאוד בחלקו..אני לא בזבזנית ולא ממהלת מסעות בקניונים ובן זוגי מעולם לא העיר על כסף או בדק לי בויזה….ועדיין ולא ברור לי למה, אולי את יודעת להסביר הרבה מהתעלולים שתיארת כאן עם השקיות ממש מוכרים לי….
מאוד מסכימה עם התובנות שהעלית בפוסט הזה..אולי את השקית הבאה אכניס בגאווה הביתה טרייה מהחנות… חושבת על זה ברצינות…כי ביננו זה נושא סופר רציני. מעבר לצחוק, יש הרבה "מעבר"…וצריך להבין למה זה קורה.
איה
21 באוקטובר 2015 15:45 (9 שנים לפני)תמרי, את כל כך צודקת, יש הרבה מעבר וזה עניין התנהגותי לחלוטין – כן בזבזתי אבל אני לוקחת על זה אחריות ועומדת מאחורי זה בגאווה (או שלא)
עינת
22 באוקטובר 2015 19:13 (9 שנים לפני)איוש, נורא נורא נחמד הפוסט הזה.
מודה שאני קניינית לא ענקית, ובכל זאת חשה איזו מבוכה להכנס הביתה עם שלל של שקיות כשזה קורה אחת ל…
איה
22 באוקטובר 2015 21:02 (9 שנים לפני)עינת יקירתי, למה מבוכה? אם קנית וזה במסגרת התקציב אז אין בעיה. אם "השתגעת": אז כנראה את מרגישה לא נוח. נכון?
יונית
24 באוקטובר 2015 20:17 (9 שנים לפני)מוכרת לי התחושה של רצון להחביא אבל לעולם לא עשיתי זאת. כי הרגשתי מרמה אותו את עצמי ואת הזוגיות. ואז נכנסת גאה ״וקניתי לי גם שמלה חדשה״ ועם ההתלהבות שלי גם הוא מבסוט ״אוי איזה יופי תראי לי״. אבל זה רק בגלל שאני קונה ממש מעט בגדים. שונאת קניות בגדים… אז כשאני כבר מוצאת משהו אני הכי מבסוטה בעולם
איה
25 באוקטובר 2015 4:00 (9 שנים לפני)יונית, זו הגישה הכי טובה, להיכנס ולהראות ולשמוח ובוודאי לא להסתיר. כבוד
!