חג החנוכה שעומד בפתח הוא החג האהוב עלי. אולי כי נולדתי בנר שמיני של חנוכה, אולי כי אני ממש אוהבת לביבות (והרבה פחות סופגניות). לא ברור. אני רק יודעת שתמיד אהבתי במיוחד את החג הזה.
הבנות שלי מחכות לחנוכה גם בגלל הסופגניות וגם כי זה החג שבו מקבלים דמי חנוכה. כמה תוכניות הן עושות, בשבועות שלפני החג, לבזבוז דמי החנוכה על כל מיני דברים שהן ממש רוצות.
דמי חנוכה הוא אחד המנהגים המקובלים בחג והסיבה למנהג הזה נעוצה ברעיון ללמד את הילדים להרבות בצדקה ובמעשים טובים על מנת להוסיף לחגיגיות החג. כלומר, הכסף שניתן לילדים, מיועד בעצם שיתנו אותו לצדקה.
בעבר הרחוק, היוונים שרצו לכפות על האוכלוסייה היהודית את ערכיהם, היו מעוניינים שהיהודים ישתמשו בכספם רק למטרות אנוכיות וטמאות ולא לעניינים רוחניים. דמי החנוכה מסמלים את חגיגת החירות והחופש שלנו לקחת עושר גשמי וחומרי ולהשתמש בו למטרות רוחניות וטהורות (כמו צדקה).
אז כמה רגעים לפני שאתם נותנים לילדים שלכם דמי חנוכה, אני חייבת לשתף אתכם בסיפור קטן הקשור לעניין.
לפני כמה שנים לקחתי את בנותי למופע של הפסטיגל במהלך חג החנוכה. אני למודת ניסיון במופעים האלה יודעת היטב שהמארגנים מנצלים את הקהל השבוי וגובים מחירים מופקעים על כל דבר שנמכר במקום, החל מבקבוק מים ועד מיני צעצועים שונים שנמכרים לפני הכניסה לאולם. אמרתי לבנות שלי לפני שיצאנו מהבית שאני לא מתכוונת לקנות שם כלום. לקחנו בקבוקי מים וחטיפים מהבית. הבנות שלי כבר רגילות לזה.
כשנכנסנו לאולם היכה בנו ריח נפלא של פופקורן חם וטרי. הבת הצעירה שלי נורא רצתה פופקורן. הזכרתי לה שלא קונים כלום והתיישבנו במקום שלנו. בהפסקה היא שוב ביקשה פופקורן. "אני הולכת לבדוק כמה זה עולה" אמרה לי. כשחזרה התברר שכוס (ממש קטנה) של פופקורן עולה 25 ש"ח. מחיר מופקע ממש לכל הדעות.
שוב הסברתי לה שאני לא מתכוונת לקנות לה פופקורן. הקטנה לא התבלבלה והודיעה לי שהיא קיבלה דמי חנוכה מסבא והיא תקנה בהם פופקורן. אני לא הסכמתי לזה.
לפני שאתם מזמינים אלי הביתה את המועצה לשלום הילד, תעצרו שניה. אני לא חושבת שאני אמא מתעללת והבת שלי ממש לא מסכנה. אני חושבת שבדיוק זה התפקיד שלנו כהורים – לכוון אותם.
הסברתי לה שדמי החנוכה שלה מיועדים לקנות לעצמה משחק, ספר בובה, או משהו דומה.
לזה התכוון סבא כשנתן לה אותם. הקטנה הבינה שאני נחושה וויתרה, הוציאה מהתיק ביסקוויטים שהבאנו מהבית ואכלה אותם.
בשלב הזה מישהי שישבה בשורה לפני הסתובבה אלי, הבעת הקלה על פרצופה (כי יש עוד משוגעת אחת באולם שלא קונה שטויות במחירים מופקעים), ואמרה לי – "הכנתי בבית פופקורן כי נורא יקר כאן אבל הילדים שלי לא רוצים לאכול אותו", והציעה לי להתכבד.
מה אני מנסה לומר כאן בעצם?
1. שאתם צריכים להיות צרכנים נבונים. כולנו עובדים קשה בשביל הכסף שאנחנו מרוויחים ולכן צריכים להוציא אותו בתבונה.
2. זו האחריות הבלעדית שלנו כהורים ללמד את הילדים שלנו כיצד לבחור על מה כן להוציא כסף ועל מה לא. כאן היתה לי הזדמנות מצויינת ללמד את הקטנה שעור חשוב. היא למדה.
3. אני ממליצה שכשאתם נותנים דמי חנוכה לילדים שלכם, תגדירו בדיוק למה הם משמשים (צעצוע, משחק, בגד וכד') – תאום ציפיות עובד טוב תמיד.
חג חנוכה שמח לכולכם!
מיכל מנור
30 בנובמבר 2015 16:38 (8 שנים לפני)איה, סיפרתי לך כבר שגם עלי חג החנוכה הוא האהוב ביותר, כאן אני אוסיף ואומר שהפוסט שלך מאד מצא חן בעיני, החל מההסבר על משמעות דמי החנוכה שהתחברתי מאד לערכים שמאחוריו, דרך הסיפור האישי המשעשע (אני לדאבוני אפשרתי לביתי וחברתה לרכוש פופקורן בפסטיגל, אבל מים הבאנו מהבית) וכלה בעיצות הזהב אשר בסוף הפוסט. חג שמח 🙂
איה
30 בנובמבר 2015 16:42 (8 שנים לפני)מיכל יקרה, אין על החג הזה נכון? 🙂
כמו שכתבתי בפוסט – אני למודת נסיון ויש לי תודעה צרכנית מפותחת (אם כי מעצבנת את הבנות שלי בדרך כלל). העיקר – להיות מודעים ולהחליט בצורה נבונה ומושכלת (פופקורן כן – מיים מהבית)
נויה קומיסר
30 בנובמבר 2015 20:03 (8 שנים לפני)איה פוסט חגיגי עם דמי חנוכה אישיים שלך עבורנו . טיפים ותובנות. מחשבה נוספת להתנהלות כלכלית נכונה יותר ותוספת חגיגית עד כמה כהורים מאתגר לפעמים להעניק לילדים שלנו את מה שהם צריכים ולא רק את מה שהם רוצים. שיהיה לך במזל טוב ילדת נר שמיני של חנוכה וחג שמח לכולנו
איה
30 בנובמבר 2015 21:00 (8 שנים לפני)נויה, תודה על התגובה הזו :). עניין ההורות בעיקר בתחום הכסף הוא מאתגר ביותר. הרבה פעמים אנחנו אובדי עצות. אני מנסה לעשות קצת סדר בבלגאן. חג שמח!
נטע
30 בנובמבר 2015 20:36 (8 שנים לפני)כלכך חכם ולעניין לכתוב על דמי חנוכה בהקשר כלכלי. כרגיל את מבריקה
איה
30 בנובמבר 2015 21:02 (8 שנים לפני)וואו נטע תודה!
ענת
1 בדצמבר 2015 3:39 (8 שנים לפני)איה יקרה,
מעטים הם ההורים שמבינים שמדובר כאן בחינוך – לסרב לקנות חופן פופקורן במחיר של ספר שלם. הרוב מרגישים (באדיבות הילדים כמובן) שמדובר בהתעללות.
מצוין, תודה!
איה
1 בדצמבר 2015 4:59 (8 שנים לפני)תודה ענת, הבנת בדיוק את העניין. כשאני מספרת את זה בסדנאות שאני מעבירה, יש אנשים שחושבים שאני משוגעת 🙂
עינת ספקטור
1 בדצמבר 2015 7:21 (8 שנים לפני)הפתעת אותי, הייתי בטוחה שהמנהג פס מין העולם.
כשהייתי ילדה היינו מקבלות מסבא וסבתא יוצאי אשכנז מעות בחנוכה.
אצל סבא וסבתא שהגיעו מעירק פורים היה החג החשוב, וכך המעות היו מפוזרים על פני חודשים.
עשית לי חשק להחיות את המנהג. כשנחה עלי הרוח אני קונה מתנה קטנה של תשומי לכל אחד מהילדים והשמחה גדולה, אך אין ספק שכשיש לך את הכסף אפשר להתחכך בעניינים של בחירה, ויתור, תכנון, סיפוק מידי מול חסכון וחדוות המימוש 🙂
תודה על עוד פוסט מדוייק ומאיר עיניים.
איה
1 בדצמבר 2015 10:15 (8 שנים לפני)הפתעת אותי עינת. חשבתי שזה נהוג אצל כולם (אולי כי אצלנו זה היה נהוג כל השנים, אפילו אני והאחים שלי, בגילנו המופלג מקבלים דמי חנוכה מאבא שלי 🙂
לילדים שלך, שיקבלו, אולי, השנה דמי חנוכה, תגידי שמגיעים לי אחוזים 🙂
טלי
1 בדצמבר 2015 17:48 (8 שנים לפני)איה פוסט מצוין,
יאיר שלי נולד בנר ראשון של חנוכה, כך שחנוכה זה תמיד יומהולדת בנוסף לכל החגיגות והספוגניות האהובות עליי במיוחד, לא מצליחה להשתלט על עצמי בחג הזה..
לגבי הכסף של ילדים אני כל פעם בהתלבטות האם להתערב כשזה מדובר בכסף שלהם.
איה
1 בדצמבר 2015 18:12 (8 שנים לפני)טלי תודה. אני חושבת שזה התפקיד שלנו כהורים להתערב ולכוון את הילדים שלנו על מה מוציאים, כמה אפשר וגם זה זמן טוב ללמד אותם להתחיל לחסוך
רונית
13 בדצמבר 2017 10:10 (6 שנים לפני)פוסט מעולה, איה. ההתמודדות הזאת היא ממש יומיומית. כשהילדים היו יותר קטנים לקחנו אותם לפסטיגל. ישבנו בשורה מרוחקת וראינו רק מהמסכים. אז החלטתי שזה לא שווה את הכסף, גם אם זה כרטיס מוזל. מאז רק הסבתא לוקחת אותם.